שיניים

לפני ביצוע השתלה של שן אחת ובמיוחד כשמדובר במספר שתלים על הרופא והמתרפא לבדוק ולהחליט על תכנית הטיפול המיטבית. שתל הוא רק כלי אחד ולמרות שהוא כלי מעולה אין הוא מתאים לכל אדם.

האפשרויות הטיפוליות הקיימות:

עבור חסר שן בודדת- 1. שתל. 2. גשר.

עבור חסר מספר שיניים- 1. גשר. 2. שתל. 3. תותבת נשלפת חלקית (נסמכת על שיניים). 4. תותבת להוצאה שלמה.

קיימים מספר קווים מנחים אשר מכונים אותנו להמליץ על שיקום זה או אחר.

שימור חומר שן: שתל הוא אמצעי שיקומי אשר בעת הכנתו אין כל פגיעה בחומר שן של השיניים הסמוכות לעומת גשר או תותבת להוצאה בהם במהלך הכנת השיניים המאחזות מסיר הרופא חלקים מהשיניים על מנת להכין מקום לאחיזת הגשר. תותבת חלקית נשלפת לנזקים -הכוחות הפועלים על השיניים המאחזות לתותבת, בעת הכנסתה והוצאתה, מזיקים להן.

שימור רכס : העצם האלויאולרית היא אחד המרכיבים החשובים ביותר במערכת המשנן שכן היאמחזיקה את השיניים ובמקרה הצורך את הותתבות השלמות במקומן. לאחר עקירה של שן או שיניים וכן בעקבות מחלה פריודונטלית מתרחשת ספיגה של העצם. ספיגה זו משמעותית לביצוע שתלים שכן השתל צריך עובי ועומק מספקים לאחיזתו.

שתל שעבר את העצם בלסת העליונה יחדור לתוך הסינים המקסילרי. ללא טיפול במהלכו בונים עצם בתוך חלל הסינוס (הרמת סינוס), השתל יכשל ויגרום למחלות של הסינוס המקסילרי- סינוסיטיס.

בלסת התחתונה הסיכון הוא פגיעה בעצב המנדיבולרי. עצב זה עובר בתחתית הלסת פגיעה של השתל בו עלולה לגרום להפרעה או אבדן תחושה בלסת התחתונה ובאזור הסנטר.

עובי כל שתל אשר יפרוץ את הפלטה הבוקאלית או הלינגואלית עלול להכשל במהירות.לכן יש צורך להחדיר את השלת בזוית ובמיקום המאפשר לו לחדור לעצם לכל אורכו ורוחבו.

שיקולים נוספים:

מגוון גורמים עלולים לפגוע בסיכויי ההצלחה של השתלה.

מחלות, סכרת, ממאירויות שהסתיימו בהקרנות, טיפול בביספוספנטים, אוסטאופורוזיס, ועוד מחלות אחרות.

עישון.